עמ"נ 12080-01-11

תקציר

שני עררים אלה נובעים מהחלטת ועדת הערר המחוזית לפיצויים והיטלי השבחה במחוז תל אביב בנוגע לתביעה לפיצויים בגין נזק שנגרם מתוכנית בנייה. הערר הראשון, שהוגש על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רמת גן, מערער על החלטת ועדת הערר להתערב בהערכת שמאי מכריע שמינתה וסירובה לפטור את הוועדה המקומית מתשלום פיצויים לפי סעיף 200 לחוק התכנון והבניה. הערר השני, שהגישו בעלי הזכויות במקרקעין, מערער על החלטת ועדת הערר שלא לדון בגלגול מס ועל סירובה להטיל הוצאות על הוועדה המקומית. הסוגיות המרכזיות הן: התערבות ועדת הערר בהחלטת השמאי המכריע, מהות תכנית הבנייה, החלת סעיף 200, גלגול מס וחלוקת הוצאות. בסוגיה הראשונה, התערבותה של ועדת הערר בהחלטת השמאי הייתה מצומצמת ונגעה לשאלות משפטיות, ומשכך לא חרגה מסמכותה. באשר לטיבה של התוכנית, ועדת הערר הגיעה בצדק למסקנה כי היא לא השביחה את הנכס. קיומו של בית האבות והשפעתו על שווי הנכס הן עובדות שהיה צריך לשקול בהערכה, אך החלטת הוועדה שלא לעשות כן הייתה סבירה בהתחשב בהשפעה הזניחה על שווי הנכס. הוועדה המקומית לא הצליחה להצדיק את תחולתו של סעיף 200, שהיה פוטר אותה מתשלום פיצויים, שכן הפגיעה לא הייתה סבירה ולא היה זה בלתי צודק לשלם לבעלי הזכויות. בגלגול מס, תשלום פיצוי בגין נזק הקשור לתוכנית עשוי להיות חייב במס, אך אין בסיס חוקי לגלם את המס בסכום הפיצוי. הפיצוי נועד להחזיר את המצב למצב שלפני התוכנית והוא מבוסס על שווי השוק של הנכס, אשר כבר אמור לכלול את כל חבויות המס. לבסוף, בצדק פסקה ועדת הערר הוצאות לבעלי הזכויות, שכן הם הצליחו חלקית בתביעתם ונאלצו לשאת בהוצאות שונות בהליך. הוועדה המקומית תישא בהוצאות בעלי הזכויות בסך 60,000 ₪ לכל ההליך בפני הוועדה. סיכומו של דבר, הערעור הראשון, רע"מ 12080-01-11, מתקבל רק לעניין הטלת הוצאות, ואילו יתר הבקשות נדחות. הערעור השני, רע"מ 11458/11, נדחה על הסף. אף אחד מהצדדים לא יישא בהוצאות בגין הליכי הערעור, לאור הצלחתם החלקית.