דב"ע נב/176 - 04

תקציר

פסק הדין נסוב סביב שלילת גמלת הבטחת הכנסה על בסיס שימוש רגיל ברכב, הנתפסת כ"גמלה" המעידה על רמת חיים מעל סף הזכאות. במקרה הספציפי הפסיק המוסד לביטוח לאומי לשלם תגמולים למשיב, שעשה שימוש קבוע במכונית BMW משנת 1976 הרשומה על שם גיסתה. בית המשפט של הערכאה הראשונה קיבל את טענתה כי השימוש ברכב הוא טובה ולא זכות משפטית, וקבע כי החוק לא צריך לשלול הטבות עבור שימוש לא פורמלי כזה. עם זאת, ערכאת הערעור מצאה כי שימוש קבוע ברכב משמעותו הפקת "טובת הנאה", אשר החוק מניח כי היא מצביעה על רמת חיים גבוהה מהמינימום הקבוע בחוק. משכך, המוסד אינו נדרש להוכיח כל הפקת הכנסה נוספת מהשימוש ברכב כדי לשלול הטבות. הפסיקה והתקנות קובעות כי בעלות או שימוש קבוע ברכב מעידים על יכולת לקיים את עצמו ללא סיוע של הבטחת הכנסה, שכן כלי רכב אינם נחשבים חיוניים לקיום מינימלי. בית המשפט הדגיש כי נטל ההוכחה אינו מחייב חקירה פולשנית של המוסד, אלא מוטל על המבוטח להוכיח כל טענה לשימוש לא תכוף או אגבי. בסופו של דבר, קיבל בית המשפט את הערעור, בקובעו כי השימוש הרגיל של המשיבה ברכב, בנסיבות בהן הייתה המשתמש העיקרי, פוסל אותה מקבלת גמלת הבטחת הכנסה.