ת"א 31856-03-20

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה בשנת 2018, תבע פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. שני מומחים רפואיים שמונו על ידי בית המשפט העריכו את נכויותיה כתוצאה מהתאונה: אורתופד מצא נכות של 3% עקב צליפת שוט וראומטולוג מצא 7.5% (מאוחר יותר הותאם ל-5.5%) עקב פיברומיאלגיה. המחלוקת העיקרית הייתה על ההשפעה התפקודית של התאונה על חיי התובע והנזק שנגרם כתוצאה מכך. השופט קיבל את חוות הדעת של המומחים הרפואיים, וקבע כי נכותו הרפואית של התובע עומדת על 8.34%. לגבי הפגיעה התפקודית שנגרמה כתוצאה מהתאונה, השופט העריך אותה ב-8.5%. בהתייחסה להערכת הנזקים, התייחסה השופטת להפסדי שכר בעבר ובעתיד, סיוע הנדרש מאחרים, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, נזקים לא ממוניים וניכויים מסכום הפיצוי. בגין הפסדי שכר בעבר, פסקה השופטת 7,323 ₪ לאחר ששקלה את שכרו בפועל של התובע ואת המסים. באשר להכנסות עתידיות, פסקה השופטת סכום גלובלי של 75,000 ₪, בהתחשב בשכרה היציב של התובעת, באופי נכותה ובסבירות לניכויים עתידיים מהכנסתה. עבור עזרה לזולת, סיוע בעבר ובעתיד, פסקה השופטת 20,000 ₪, תוך הכרה בצורך של התובע בסיוע מעבר לעזרה שבן משפחה היה מספק בדרך כלל. עבור הוצאות רפואיות וניידות פסקה השופטת סכום גלובלי של 55,000 ₪, בהתחשב בצרכי הטיפול העתידיים של התובעת, עלויות הנסיעה ומצבה הכלכלי. לבסוף, בגין נזק לא ממוני פסק השופט 15,500 ₪, המקבילים לליקוי התפקודי המוערך. בוצעו ניכויים עבור סכומים שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי, מה שמביא את סך הפיצויים ל-170,018 שקל. השופט פסק לטובת התובע והורה לנתבע לשלם סכום זה, בצירוף שכר טרחת עורך דין בתוך 30 יום. לשני הצדדים הזכות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום.