ת"א 1808-03-18

תקציר

התובעים, שהיו מצפים להורים, תבעו את כללית, קופת החולים שרופאיה טיפלו באם במהלך הריונה, בגין רשלנות רפואית. התובעים טענו כי הרופאים לא יידעו אותם על הסיכונים הכרוכים במחסור במי שפיר ועל האפשרות להפסיק את ההיריון. לטענתם, רשלנות זו הובילה לנזקים שונים, שכן ההיריון לא הופסק באופן יזום. השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם הרופאים המטפלים התרשלו בחובת הזהירות שלהם כלפי התובעים. בית המשפט מצא כי התנהלות הרופאים הייתה ראויה ולא רשלנית, שכן הם הפנו את היולדת לבית החולים, עקבו אחר הטיפול המומלץ ווידאו כי התובעת מבינה את המצב. בנוסף, הרופאים לא נדרשו לבחון באופן ביקורתי את המלצות בית החולים, שכן תפקידם היה שונה מזה של רופאים מומחים. עוד טענו התובעים כי זויפו מסמכים רפואיים, אך בית המשפט מצא כי טענה זו נעדרת ראיות מספיקות. ככלל, בית המשפט קבע כי פעולות הרופאים המטפלים עמדו בסטנדרט הטיפול הנדרש ודחה את תביעת הרשלנות. זאת ועוד, גם אם הייתה הוכחה רשלנות, לא הצליחו התובעים להוכיח קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין המשך ההיריון, שהוביל למותו של היילוד. לבסוף, התייחס בית המשפט בקצרה לסוגיית הנזקים, וציין כי התובעים לא הוכיחו די הצורך את נכותם הנפשית או הפסדי שכר. לפיכך נדחתה התביעה, והתובעים חויבו לשלם לכללית הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 27,500 ₪.