ע"א 8978/07

תקציר

המחלוקת במקרה זה נסובה סביב שני מבנים שבנו המערערים והמשיבים – חוכרי שתי דירות בבית משותף – על הרכוש המשותף של הבניין בו הם מתגוררים. המערערים ביקשו להרחיב מחסן ולהוסיף חניון מקורה, דבר שהמשיבים הסכימו לו תחילה אך בהמשך חזרו בהם מהסכמתם. למרות זאת, בנו המערערים מבנה שלא תאם את התנאים המוסכמים ואת היתרי הבנייה. כן הקימו המשיבים מבנה על הרכוש המשותף, שהשימוש בו חרג מההיתרים שניתנו. שני הצדדים פנו לבית המשפט בבקשה להריסת המבנה של הצד השני וצווי מניעה האוסרים על בנייה ברכוש המשותף. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבים, והביא את המערערים להגיש ערעור. השאלות המרכזיות שעמדו בפני בית המשפט היו האם מזכר ההבנות בין הצדדים הוא הסכם מחייב והאם מי מהצדדים הפר את חובת תום הלב. השופטת א' חיות קבעה כי המערערים לא ויתרו על זכויותיהם וכי שני הצדדים בנו מבנים שחרגו מההיתרים. היא הציעה הריסה סימולטנית של שני המבנים וצווי מניעה למניעת המשך הבנייה, ועמיתיה הסכימו לכך. עוד הציעה חיות י' לדחות את תביעת המערערים לפיצויים בשל היעדר הוכחת נזק וקבעה כי לא ייפסקו לאף צד הוצאות.