ע"פ 29674-10-22

תקציר

ערכאת הערעור החליטה שלא להתערב בפסקי הדין וגזרי הדין שניתנו בשני הליכים נפרדים נגד המערער. הערעור הראשון על הרשעתו של המערער בעבירה של הפרת הוראת חוק ואיום על פקיד סעד התבסס על השיהוי בהגשת כתב האישום ואי צירוף אישום זה להליך הראשוני. בית המשפט קבע כי אף שעיכוב בהגשת כתב האישום עשוי היה להצדיק עונש מופחת, אין בו כדי להצדיק זיכוי. יתר על כן, "רוחה" של הוראה המחייבת הגשת כתבי אישום במועד, שהפכה לחוק לאחר האירועים המדוברים, לא נחשבה ישימה במקרה זה. הערעור השני ערער על ההרשעה באיומים, מחדלי חקירה וחומרת העונש. בית המשפט שב ואישר את ממצאיו של בית משפט קמא ואת הערכות המהימנות, וקיבל את מסקנתו כי דברי המערער היוו איומים. עוד נקבע כי מחדלי החקירה הנטענים אינם מצדיקים זיכוי, שכן הם לא פגעו באופן משמעותי ביכולתו של המערער להתגונן. באשר לעונש הסכים בית המשפט כי האיומים על עובדת סוציאלית מצדיקים תגובה חמורה וכי הצבת העונש בקצה העליון של הטווח המתאים מוצדקת נוכח חוסר אחריותו של המערער, הרשעותיו הקודמות וחזרתו לפשע. משכך, נדחו הערעורים, והמערער חויב לרצות את עונש המאסר כפי שקבע בית משפט קמא.