ע"א 9291/04

תקציר

בפסק דין זה דן בית המשפט בבקשה לצו מניעה זמני לעיכוב הליכי הוצאה לפועל הקשורים לסכסוך משכנתא. התובעים, בעלי חווה במושב חניאל, משכנו את החווה לבנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ כבטוחה להלוואה. לאחר שההלוואה לא נפרעה, פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל. התובעים הגישו תביעת הרצאות נגד הבנק ונתבעים נוספים, לרבות רשויות המדינה, בבקשה להכריז על שטר המשכנתא כבטל או לחילופין לבטל תוספת לשטר שהגדיר את הנכס המשועבד. בית המשפט בערכאה הראשונה דחה את טענות התובעים, והוביל אותם לערער ולבקש צו מניעה זמני להפסקת הליכי ההוצאה לפועל. בית המשפט נתן צו מניעה זמני, המאפשר לכונס הנכסים למכור רק כ-10,000 מ"ר מהחווה, עד להגשת הערעור, בכפוף לערבות בנקאית של התובעים בסך 50 אלף שקל. בעקבות החלטה זו הגישו המדינה ונתבעים נוספים בקשה לעיון חוזר, בטענה כי יש להתייחס לקרקע כיחידה אחת שלמה וכי אין להגביל את המכירה לחלק מסוים בחווה. בית המשפט האריך את המועד האחרון לתובעים להעמדת הערבות הבנקאית והסכים לשקול מחדש את החלטתו הקודמת. לאחר עיון חוזר הבהיר בית המשפט כי החלטתו שהתירה מכירת חלק מהחווה חלה רק על היחסים שבין התובעים, הבנק והכונס, ואינה מחייבת צדדים שלישיים כלשהם, לרבות מינהל מקרקעי ישראל. צו המניעה הזמני ייכנס לתוקף אם התובעים יפקידו את הערבות הבנקאית הנקובה עד למועד שהוארך. ההחלטה התקבלה כדי למנוע אי הבנה לגבי סמכויות המכירה של כונס הנכסים, והובהר כי צו המניעה רק עיכב את מכירת חלקים מסוימים בחווה. בית המשפט הדגיש כי הערבות היא תנאי לצו המניעה וכי החלטתו לא נועדה לקבוע את חלוקת הנכס. סיכום מקיף זה לוכד את עיקרי פסק הדין הארוך, לרבות הרקע למחלוקת, ההחלטה הראשונית למתן צו מניעה זמני והעיון המחודש שבא בעקבותיה, תוך סקירה תמציתית של מהות פסק הדין.