בד"מ 55/09

תקציר

פסק הדין מזכה את הנאשם פה אחד מעבירה לפי סעיף 53 לחוק לשכת עורכי הדין, ובדעת רוב, מעבירה לפי כלל 26 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית). עם זאת, הנאשמת הורשעה פה אחד לפי סעיף 61(3) לחוק לשכת עורכי הדין, בגין התנהגותה בחייה הפרטיים. האישומים נגד הנתבעת נובעים מקשיים כלכליים בעקבות גירושין, לרבות אי תשלום שיקים, אי עמידה בהסכמי שכירות ואי תשלום שכר טרחה לעורכי דין המטפלים בענייניה האישיים. בעוד שהנאשמת יישבה בסופו של דבר חלק מהעניינים הללו, בית המשפט מצא כי היא התנהגה באופן לא אתי ולא התנהלה באופן שהציבור מצפה מעורך דין. נדונה ההבחנה בין סעיף 53 לבין סעיף 61(3) לחוק לשכת עורכי הדין, כאשר האחרון נוגע לחייו הפרטיים של עורך דין. בית המשפט מפרש גם את כלל 26 לכללי לשכת עורכי הדין, ומגיע למסקנה כי הוא חל על כל התנהגות בלתי ידידותית בין שני עורכי דין, גם אם אינה קשורה ישירות לעבודתם. באשר לאי תגובתה של הנאשמת לפניות הלשכה, בית המשפט נוהג בסלחנות ומזכה אותה מחמת הספק. לבסוף, בית המשפט גוזר על הנאשמת שלוש שנות השעיה, מתוכן שנתיים במקביל להשעייתה הקיימת, תוך הכרה בנסיבותיה האישיות הקשות תוך הדגשת הצורך בהרתעה.