ע"א 342/79

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על בעלות על חלק בבית בחיפה, שאדמתו נמצאת בבעלות הקרן הקיימת לישראל ומושכרת לאבי המערערים. לאחר פטירת החוכר עבר חלקו ליורשיו - שני מערערים ובעלה של אחותם עליזה, בן לה רדזה. לאחר מותה של עליזה ניסו המערערים לרכוש את חלקו של לה רדזה, אך הוא מכר אותו למשיב ללא ידיעתם. משנוכחו הדבר מחו המערערים ולאחר מכן ביקשו מהמשיב למכור להם את המניה, אך בקשתם נדחתה. לאחר מכן הגישו המערערים תביעה (אולויה) בגין המניה. המשיב ביקש לדחות את התביעה על הסף, אך זו נדחתה על ידי נשיא בית המשפט המחוזי, שדחה אף הוא את בקשתם למתן רשות ערעור. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, מה שהוביל לערעור זה. בית המשפט העליון קבע כי זכות קדימה (אולויה), כהגדרתה בסעיף 41 לחוק המקרקעין העות'מאני, אינה זכות במקרקעין שהוכרה בחוק המקרקעין תשכ"ט-1969. זכות זו קמה רק בעת העברת הזכות, ומאחר שזכות המערערים לא הועברה לפני תחילתו של חוק המקרקעין, לא ניתן להחיל על מקרה זה את הוראות סעיף 166(א) לחוק המקרקעין. מאחר שהחוק משנת 1969 אינו מכיר בזכות הקדימה, וזכות הקדימה של המערערים לא הוקנתה לפני כניסתו לתוקף, נדחה הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. המערערים אחראים להוצאות המשיב, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.