ת"א 12442-03-17

תקציר

התובע, בעל תחנת דלק ושטיפת מכוניות, השכיר את הנכסים לנתבעים. במסגרת הסכם החכירה, היה על הנתבעים להעמיד בפני התובע ביטחונות כספיים שונים, לרבות ערבויות בנקאיות ושטר חוב, וכן לרשום שעבוד על חלקת קרקע שבבעלות הנתבעים. הנתבעים השתלטו על הנכסים באוקטובר 2015 אך לא העמידו את כל הביטחונות הנדרשים. התובעת, שגם לה היו תלונות על שיפוצים שנעשו בנכס, שלחה מספר דרישות לקבלת הבטוחה לנתבעים ללא הצלחה. לאחר מכן הגיש התובע תביעה נגד הנתבעים, בה ביקש להטיל עיקול על נכסי הנתבעים, לרבות חשבונות בנק, חשבונות חברת אשראי וחלקת מקרקעין, בשווי כולל של 840,000 ₪, וכן צו מניעה שיחייב את הנתבעים לחתום על המסמכים הדרושים להשלמת השעבודים. בית המשפט נעתר לבקשה לעיקול על חלקת המקרקעין אך ביטל את העיקולים על המוסדות הפיננסיים, וקבע כי הם אינם מוצדקים בשלב זה. בית המשפט ביסס את החלטתו על מספר גורמים. ראשית, הובאו ראיות מהימנות התומכות בתביעה לצו מניעה, בעוד שהתביעה הכספית עוררה ספקות, שכן התובעת ביקשה פיצוי כספי במקום הערבויות הבנקאיות, דבר שלא נקבע במפורש בהסכמי השכירות. שנית, מאזן הנוחות העדיף את השארת העיקול על חלקת המקרקעין, שכן הוא הבטיח הגנה על זכויותיו של התובע, ואילו העיקולים הכספיים גרמו לפגיעה משמעותית בפעילות הכלכלית השוטפת של הנתבעים ללא תועלת מקבילה לתובע, מה גם שהנתבעות היו חברות רווחיות והעמידו בעבר ערבות בנקאית. שלישית, יסוד הכבדות התקיים לגבי עיקול חלקת המקרקעין, שכן הימנעותם של הנתבעים מרישום השעבוד כראוי הצביעה על סיכון לפגיעה פוטנציאלית בזכויות התובע. עם זאת, בית המשפט מצא פגם קל בכך שהתובעת לא פירטה בבקשה את המחלוקות על עלויות השיפוץ, דבר שהפר את חובת תום הלב. ההחלטה התקבלה במעמד צד אחד, והנאשמים יכלו להגיש בקשת רשות ערעור בבית המשפט המחוזי בתוך 30 יום.