ע"מ 647/04

תקציר

פסק הדין מתייחס למאבק משמורת מורכב בין בני זוג גרושים, שעניינו העברת ילדיהם מגיברלטר לישראל על ידי האב. האם עתרה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים בבקשה לצו הביאס קורפוס, בטענה כי העברת הילדים לישראל מהווה חטיפה בלתי חוקית. בית המשפט לענייני משפחה הסכים עם האם והורה על החזרת הילדים לגיברלטר, החלטה עליה ערער האב. הערעור ביקש לערער על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מכמה טעמים, ובראשם הטענה כי לא מדובר ב"חטיפה", שכן לאב יש זכויות משמורת וזכויות הביקור של האם אינן נפגעות. בנוסף, טען המערער כי שגה בית המשפט בפרשנותו לדוקטרינת "טובת הילד" וכי החזרת הילדים לגיברלטר תגרום להם נזק. המשיב טען מנגד כי האב פעל בחוסר תום לב וכי החזרת הילדים לגיברלטר היא לטובתם. שופטי הערעור בחנו בדקדקנות את המקרה, בהתחשב בזכויות הילדים, התאקלמותם בישראל והמורכבויות המשפטיות סביב זכויות הביקור וטובת הילדים. הם הגיעו למסקנה כי האב אכן ביצע חטיפה בכך שהפר את זכויות הביקור של האם ושינה את מקום מגוריהם של הילדים ללא הסכמתה. יתר על כן, השופטים הסכימו עם קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה כי החזרת הילדים לגיברלטר לא תגרום להם נזק ממשי וכי האב לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש כדי לגבור על זכויות המשמורת של האם. הערעור נדחה, והילדים נצטוו להחזירם לגיברלטר. השופטים התייחסו גם לסוגיית סמכותו של בית המשפט ולעקרונות המשפטיים החלים בהליכי הביאס קורפוס, ואישרו את סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה ואת הצורך להעדיף את טובת הילדים מעל לכל שיקול אחר. המערערת חויבה לשאת בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין, וההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים.