ע"פ 4053/08

תקציר

המערער, אזרח ישראל, הורשע בקשירת קשר לסייע לאויב בזמן מלחמה ונידון לתשע שנות מאסר. ההרשעה נובעת מהסכמתו לסייע לחברו, הנאשם מס' 1, להבריח שלושה מטעני חבלה מאולתרים לישראל מהגדה המערבית ובקשתו לקבל לעצמו את אחד המטענים. התוכנית הייתה שהנאשם מס' 1 יניח את המטענים על פסי הרכבת בנתניה. אולם, המזימה סוכלה שכן הנאשם מס' 1 נעצר יום לפני ביצוע התוכנית. בחקירותיו הודה המערער בהדרגה במעורבותו, והודה כי הסכים לסייע לנאשם מס' 1 וביקש מטען חבלה. בית המשפט המחוזי הרשיע אותו על סמך הודאתו ועדותו של הנאשם מס' 1, חרף טענותיו כי דבריו היו בדיחות ואין להתייחס אליהם ברצינות. בית המשפט דחה גם את טענתו כי הודאתו לא הייתה מרצון. בערעור אישר בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולא מצא עילה להתערב בהערכות המהימנות של הערכאה הנמוכה יותר לגבי עדויות המערער והנאשם מס' 1. בית המשפט הסכים כי הודאתו של המערער, יחד עם אמירותיו של הנאשם מס' 1 בחקירותיו, היוו ראיות מספיקות להרשעה. זאת ועוד, הרכב בית המשפט העליון הסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי במקרה זה מתקיימים יסודות העבירה של סיוע לאויב בעת מלחמה. באשר לעונש, קבע בית המשפט כי עונש המאסר של תשע שנים הוא עונש הולם, למרות העונשים השונים של יתר הנאשמים המעורבים בפרשה. פסק הדין דחה את הערעור ואישר את הרשעתו של המערער ואת גזר דינו. השופטת מ' נאור נתנה את פסק הדין, בו תמכו השופטים א' חיות וי' עמית.