ת"א 6412-12-15

תקציר

פסק הדין דן בשתי חלקות קרקע נפרדות, 77 ו-101. השופט מצדד בנתבעים בעניין חלקה 77, וקובע כי התובעים לא הצליחו להוכיח את טענותיהם כי הנתבעים פעלו במרמה, כנדרש בסעיף 93 לפקודה, כאשר נטל ההוכחה מוטל על התובעים. טענתם כי ייפוי הכוח ששימש להסדר הפשרה זויף נדחית מחוסר ראיות, וטענתם כי הנתבעים ידעו על כוונותיו של המנוח בנוגע לחלקה סותרת גם על ידי התובעים עצמם. לגבי חלקה 101 פוסק השופט לטובת התובעים. הסברו של הנתבע כי המנוח הסמיך אותו לתבוע את החלקה באופן בלעדי אינו הגיוני ואינו עקבי, ולא הוצגו מסמכים התומכים בטענה זו. השופט משוכנע כי הזכויות בחלקה נרשמו במרמה על שם הנתבע, ומורה לתקן את הרישום כך שחמשת האחים - התובעים - יוכרו כבעלים משותפים. השופט דן גם בחוק ההתיישנות, וקובע כי התביעה לגבי חלקה 101, שהוגשה בשנת 2015, אינה מיושנת, שכן חלפו פחות מ-25 שנה מאז נרשמו הזכויות בשנת 1995, והשיהוי של התובעים בהגשת הבקשה מוצדק. לפיכך מתקבלת התביעה, והזכויות בחלקה 101 יחולקו שווה בשווה בין חמשת האחים. לבסוף, השופטת מציינת כי מאחר שהתביעה התקבלה באופן חלקי בלבד, ובשל השיהוי של התובעים בהגשה, כל צד יישא בהוצאות המשפט שלו.