ר"ע 439/85

תקציר

בית המשפט העליון פסק בבקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת להמתיק עונש בגין עבירות תנועה. בית המשפט הדגיש את ההבחנה בין עבריינים בפעם הראשונה לבין עבריינים חוזרים בעלי עבר של הרשעות, וציין כי האחרונים ראויים לענישה חמורה יותר. תפקידה של ערכאת הערעור, הובהר בפסק הדין, אינו לשנות כל עונש החורג מהעונש המועדף עליה, אלא להתערב רק כאשר קיימת סטייה מהותית מרמה סבירה או התעלמות מגורמים משמעותיים. חומרת העבירה נקבעת על ידי הערכת כלל הנתונים הרלוונטיים, לרבות אופי העבירה ונסיבותיה, כאשר משקל נסיבותיו האישיות של העבריין הולך ופוחת ככל שחומרת העבירה עולה. לפסילה בפועל, הדגיש בית המשפט, יש כוח הרתעה משמעותי בהרחקת נהגים פזיזים מהכבישים. פסק הדין המליץ שלא להקפיד על סטנדרטים מוגדרים מראש של ענישה, תוך הדגשת הצורך להגיב באופן מרתיע למקרה הנוכחי, במיוחד כאשר סנקציות העבר לא הביאו לתוצאה הרצויה. בית המשפט המחוזי ננזף על התערבותו בגזר דינו של בית משפט השלום רק משום שסטה מהנורמה הנתפסת אצלו, שכן הדבר עלול לפגוע במאמציו של בית המשפט האחרון לבסס דפוסי ענישה יעילים. בהתחשב בכך שעונשו של בית משפט השלום היה חמור כראוי, במיוחד בהתחשב בעברו של העבריין, דחה בית המשפט העליון את הבקשה, תוך שהוא מבהיר את עמדתו מבלי להזדקק לערעור נוסף.