ע"א 11497-02-22

תקציר

המחלוקת העיקרית בתיק ערעור זה נסובה סביב השאלה האם הוכחה "כוונת המרמה" של המנוח כאשר נתן תשובות לא נכונות הנוגעות למצבו הבריאותי, שהוא עניין מהותי, לשאלות שנשאל על ידי המבטחת טרם חתימת חוזה הביטוח. בית המשפט מוצא כי המערערת הצליחה להוכיח את כוונת המרמה של המנוח, ובכך להביא לדחיית התביעה. על פי החוק, מתן תשובות כוזבות בכוונת מרמה פוטר את המבטח מתשלום תגמולי ביטוח כלשהם. דרישת הכתב לשאלות והתשובות התקיימה, שכן השיחה הוקלטה והמנוח אימת את המסמכים בחתימתם, למרות שלא קרא אותם בשל דחיפות הנפקת הפוליסה. על פי ההשערות, מניעיו של המנוח להונאה מיוחסים לדחיפות שהדגיש במהלך השיחה ולרצונו להוריד את פרמיית הביטוח. בית המשפט דן גם בדחיית התביעה שכנגד על ידי המבטחת המערערת להשבת ההטבות ששולמו לבנק לכיסוי חוב המשכנתא, הגם ששולמו בטעות. השופטים מסכימים עם החלטתו של בית משפט קמא שלא לפטור את המשיב מהחזרת התשלום החלקי למערערת, שכן הדבר יהווה עשיית עושר ולא במשפט. כמו כן מוזכרת תרומתה הניכרת של המבטחת להתרחשותן של תשובות לא נכונות, בשל גישתו הקלילה והנמהרת של נציג המכירות שלה. לבסוף, תוצאת הערעור היא כי על המשיב להשיב את כל הכספים ששולמו על ידי המערערת מעבר לסכום ששולם לבנק, וכל צד נושא בהוצאות המשפט שלו.