ע"פ 412/06

תקציר

המערערים הורשעו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע באונס המתלוננת ונגזרו עליהם שבע שנות מאסר וחויבו לשלם קנס בסך 10,000 ₪ כל אחד. המערער מס' 1 הורשע אף הוא בפגיעה בפרטיות. הערעורים מערערים הן על ההרשעה והן על גזר הדין. הסוגיה המרכזית בערעורים היא האם המערערים אכן אנסו את המתלוננת. האירועים התרחשו בחודש מאי 2004, כאשר המתלוננת הנשואה, שהייתה אז בהריון, פגשה את המערער מס' 1 וקיימה עמו יחסי מין בהסכמה. לאחר מכן הציע המערער מס' 1 לקיים יחסי מין עם חברו (המערער מס' 2) כדי לגרום להפלה, דבר שהמתלוננת הסכימה לו בתחילה. כאשר הייתה לבד עם המערערת מס' 2, סירבה המתלוננת והוא אנס אותה. השופטים נחלקו בשאלת אחריותו של המערער מס' 1, כאשר הרוב מצא אותו אחראי והמיעוט לא מצא כל ראיה לכוונתו. לגבי המערער מס' 2 הרשיעו אותו השופטים פה אחד באונס על סמך עדותה המהימנה של המתלוננת. דעת הרוב של שופטי בית המשפט העליון מסכימה עם הרשעתו של המערער מס' 2 על ידי בית המשפט המחוזי באונס, תוך הדגשת ממצאי המהימנות פה אחד של שופטי בית המשפט המחוזי לטובת עדותה של המתלוננת. עוד מסכימים השופטים כי אין לראות במערער מס' 1 שותף לביצוע האונס, שכן אין כל ראיה לכוונתו לסייע או לסייע לאונס שביצע המערער מס' 2. עם זאת, הם מוצאים אותו אשם במאסר שווא בכך שנעל את דלת הדירה והשאיר את המתלוננת בפנים. בהתחשב בנסיבות, השופט י' אלון מציע להפחית את עונשו של המערער מס' 1 ל-30 חודשים, ואילו השופט א' א' לוי מציע להותיר על כנו את העונש המקורי. באשר למערער מס' 2, מסכימים השופטים לדחות את ערעורו ולהותיר על כנו את עונשו של בית המשפט המחוזי, בהתחשב בחומרת העבירה. פסק דינו של הרוב, השופט י' אלון, הוא אפוא לקבל את ערעורו של המערער מס' 1 על הרשעתו באונס אך להרשיעו במאסר שווא, לאשר את הרשעתו בפגיעה בפרטיות ולהפחית את עונשו ל-30 חודשים. ערעורו של המערער מס' 2 נדחה, ועונשו המקורי נותר בעינו. דעתו החולקת של השופט א.א. לוי תדחה את שני הערעורים ותאשר את הרשעותיו וגזרי דינו של בית המשפט המחוזי.