על"ע 3572/06

תקציר

פסק הדין הנדון בתיק זה עניינו בהליך משמעתי נגד עורך דין, שיזמה הוועדה המחוזית תל אביב (המשיב) בגין מספר מקרים של התנהגות מקצועית בלתי הולמת. בית המשפט המחוזי ביטל את אחד האישומים והרשיע את עורך הדין (המערער) ביתר סעיפי האישום. בית הדין המשמעתי הארצי איחד מספר תיקים נגד המערער והטיל עליו עונש כולל של 18 חודשים, מתוכם שישה חודשי השעיה בפועל ויתרה מאסר על תנאי. שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. המערער טען, כי שגה בית הדין הארצי בכך שהרשיע אותו בעבירה של קלון, שכן המשיב לא פעל לפי כללים פרוצדורליים ראויים. לגופו של עניין, טען המערער כי כתב האישום הראשוני של המשיב ביקש להרשיעו לפי סעיף 75 לחוק לשכת עורכי הדין, המאפשר הטלת סנקציות על יסוד הרשעה פלילית בעבירה שיש עמה קלון. עם זאת, במהלך הדיון ביקש המשיב לחילופין את הרשעתו בעבירת משמעת. המערער טען, כי אישום חלופי זה מנע ממנו משפט הוגן משום שלא ניתנה לו הזדמנות להתגונן מפניו. השופט ג'ובראן, בכתיבת דעת הרוב, הסכים עם המערער כי מעשיו של המשיב מונעים ממנו משפט הוגן. השופטת הדגישה את חשיבותן של הזכויות הפרוצדורליות בהליך המשמעתי וקבעה כי אי עמידתו של המשיב בסדרי הדין, קרי צירוף אישומים שונים, מצדיקה את דחיית הערעור. השופט רובינשטיין, אף שהסכים עם הדחייה, נתן חוות דעת מורכבת יותר בנוגע לתחולת סעיף 75 לחוק לשכת עורכי הדין. השופט רובינשטיין עמד על ההבדלים המבניים בנוסח החוק לעומת דיני משמעת אחרים, ומהם עולה כי הרשעה בעבירה שיש עמה קלון לפי סעיף 75 אינה עבירת משמעת כשלעצמה. לפיכך הגיע השופט רובינשטיין למסקנה כי בתי הדין למשמעת אינם יכולים לפתוח בהליכים משולבים או חלופיים הן לפי סעיף 75 והן לפי הוראות המשמעת הכלליות. השופט רובינשטיין הדגיש כי אף שמהות העבירה עשויה להצדיק סנקציות, ההבדלים הפרוצדורליים בין שני סוגי ההליכים מחייבים הבחנה ברורה. במקרים בהם מהות הקלון אינה ברורה, המליץ השופט רובינשטיין כי ועדות המשמעת יבררו את הליך סעיף 75 בהקדם האפשרי. השופט פוגלמן הצטרף לדבריו של השופט רובינשטיין והדגיש את נוסחו הייחודי של סעיף 75. בסופו של דבר, דחה בית המשפט בדעת רוב את שני הערעורים, והותיר את פסק דינו של בית הדין הארצי על כנו, תוך מתן הנחיות בדבר תחולתו הראויה של סעיף 75 לחוק לשכת עורכי הדין.