ע"א 277/76

תקציר

פסק הדין במקרה זה נסוב סביב סכסוך בין חוכרי חלק מהחנויות לבין המועצה המקומית מגדל העמק. המועצה בנתה מקלט ציבורי על חלקת אדמה ללא הסכמת בעלי החנויות, מה שהוביל את האחרונים להגיש תביעה לפינוי המקלט. פסק הדין של בית המשפט העליון אישר את החלטות הערכאות הנמוכות יותר ודחה את ערעורם של בעלי החנויות. על פי פסק הדין, בעלי הקרקע, רשות הפיתוח וחברת רסקו להתיישבות חקלאית ועירונית נתנו הסכמה בדיעבד לבניית המקלט. בית המשפט קבע, כי עצם החזקתם של בעלי החנויות במקרקעין אינה מספיקה כדי להקנות להם את הזכות לדרוש את פינוי המקלט, שכן אין להם הוכחות לזכויות ברורות וחד משמעיות בנכס. ההסכמים המסדירים את חכירת החנויות הצביעו לכאורה על כך שבעלי הקרקע שמרו על השליטה בשטח המדובר. כמו כן, התעוררו שאלות לגבי תוקפן של העברות חוזי השכירות של החנות, שכן ייתכן שהן הפרו את תנאי ההסכמים המקוריים. בפסק הדין הודגש כי חוק המקרקעין מגן על המחזיקים בפועל מפני פולשים, אך במקרה זה זכויותיהם של בעלי החנויות לא היו חזקות דיין כדי לגבור על הסכמת הבעלים לבנייה. פסק הדין ציטט גם כמה פסיקות קודמות של בית המשפט העליון כדי לתמוך בפרשנותו לחוק. בסופו של דבר נדחה הערעור, ובעלי החנויות חויבו לשאת בהוצאות המשפטיות של המועצה.