ע"פ 71019/05

תקציר

הכרעת הדין מצאה את המערער אשם בגרימת מוות ברשלנות בזמן נהיגה. בערעור נטען בעיקר כי בית משפט קמא העדיף את התביעה, וכי התאונה לא נגרמה כתוצאה מרשלנות המערער אלא מתקלה בלתי צפויה ברכב, שהמשטרה לא חקרה. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענה כי הוא העדיף את התביעה, וכי רשלנות המערער היא הגורם לתאונה. הוחלה החזקה כי מכוניות אינן סוטות מנתיבן אלא אם נסעו ברשלנות, ובית המשפט מצא כי המערער לא הביא ראיות לכך שהתאונה לא נגרמה כתוצאה מרשלנותו. גם טענות המערער בדבר מחדלי החקירה של המשטרה, תקלות מכניות ודברי עדי ראייה נדחו, שכן בית המשפט לא מצא ספק סביר באשמתו של המערער. בית המשפט הדגיש כי מחדלי חקירה אינם מובילים לזיכוי אלא אם הם יוצרים ספק סביר, מה שלא היה המקרה כאן. כמו כן נתמכו ממצאיו של בית משפט קמא בדבר מהימנות וקביעות עובדתיות, לרבות הקביעה כי המערער נסע בנתיב השמאלי ולא נקט זהירות סבירה. הכרעת הדין התייחסה גם לעונש, לעבודות שירות ולהשעיית העונש שהטיל בית משפט קמא, ומצאה כי הם ערכו איזון ראוי המצדיק את דחיית הערעור על העונש. ככלל, נמצא כי הערעור חסר בסיס, והוא נדחה.