ע"א 11205/07

תקציר

בעלי חנות בירושלים, המערערים, ערערו על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים בעניין השוכרים המוגנים שלהם, המשיבים, שהשכירו את החנות לעסק אופטיקה. המערערים תבעו פינוי בעילה של אי תשלום דמי שכירות, נטישה והעברה בלתי מורשית של חוזה השכירות. בית משפט קמא דחה אמנם את שתי הטענות הראשונות, אך הסכים עם המערערים בשלישית והורה על פינוי המשיבים, אך העניק להם סעד מן הצדק והתיר להם להישאר אם ישלמו פיצוי בסך 15,000 ₪. שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון. המערערים טענו כי יש לקבל את כל טענותיהם וכי למשיבים לא מגיע כל סעד מן היושר, בעוד המשיבים תמכו בפסק דינו של בית משפט קמא. בית המשפט העליון הסכים עם דחייתו של בית משפט קמא את טענות המערערים בדבר אי תשלום ונטישה. עם זאת, בית המשפט קבע כי הפרת חוזה השכירות על ידי המשיבים בכך שהעניקה לצד שלישי הרשאה להשתמש בחנות מזכה את המערערים לפנותם. אולם, בית המשפט העליון חלק על החלטתו של בית משפט קמא להעניק למשיבים סעד מן היושר, אשר מצא כי אינו מוצדק במקרה זה. המשיבים לא היו זכאים לסעד כלשהו, מה גם שכלל לא ביקשו זאת, והתנהגותם הייתה מודעת ומתמשכת, תוך פגיעה בזכות הקניין של המערערים. לפיכך, ביטל בית המשפט את הסעד מן היושר והורה למשיבים לפנות את הנכס עד למועד שנקבע, תוך שהוא פוסק למערערים פיצוי בגין הוצאות ושכר טרחת עורך דין.