ב"ל 39033-09-21

תקציר

התובע, שעבד כמסגר, הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי להכרה במצבו כמחלת מקצוע שנגרמה כתוצאה מעבודה ממושכת עם מכשירים רוטטים, או לחילופין כמיקרוטראומה. בית המשפט מצא כי התובע לא הביא ראיות משכנעות לטענותיו. הוא לא נחשב לעד אמין, שכן עדותו הכילה כמה סתירות לגבי משך ואופי עבודתו, מקומות עבודתו והיקף עבודתו הפיזית. יתר על כן, הוא לא הצליח לבסס את טענותיו בראיות או בעדים, למרות שניתנה לו ההזדמנות לעשות זאת. בית המשפט ציין כי נטל ההוכחה המוטל על התובע היה גבוה, שכן הוא היה עצמאי במשך רוב התקופה הרלוונטית ולא הגיש מסמכים או רישומים כלשהם לתמיכה בטענותיו. בית המשפט הגיע למסקנה כי עבודתה של התובעת עם מכשירים רוטטים הייתה מזדמנת ולא ממושכת, ולא עמדה בתנאים המפורטים בתקנות להכרה במחלות מקצוע. יתר על כן, התובע לא הצליח להוכיח את האופי החוזר ונשנה של התנועות הנדרשות להוכחת מיקרוטראומה. לפיכך, התביעה נדחתה. ההחלטה התקבלה ללא חיוב בהוצאות, ולתובע ניתנה זכות ערעור.