עת"מ 33367-09-14

תקציר

העותר, תושב בית חנינא, עזב לארצות הברית בשנת 1992 בשל קשיים כלכליים ובעיות ביטחוניות, וחזר בשנת 1997. הם לא הצליחו לקבל רישיון לישיבת ארעי מכוח החלטת ממשלה מס' 2492 בשל היעדרותם, שהרשויות ראו בה הפרעה לדרישת המגורים הרציפים. העותר טען כי ההחלטה אינה סבירה ואינה מידתית, תוך הדגשת זיקתם החזקה לירושלים ומשמעותה המילולית של "המשכיות". עם זאת, בית המשפט קבע כי החלטת הממשלה ברורה וכי הגירה של ארבע שנים קטעה את רצף המגורים. השופט הכיר במצוקת העותר, אך קבע כי החלטת הממשלה אינה יכולה לתת מענה ודחה את העתירה. פסק דין זה, שהתבסס על ביקורת שיפוטית מצומצמת, לא מצא עילה להתערב בהחלטת הרשות, מה גם שהיה כרוך בפגיעה בשיקול דעתה של הממשלה עצמה. מקורות חיצוניים והפניות העותר למקרים אחרים לא נמצאו רלוונטיים, והעתירה נדחתה ללא צווים כספיים.