ע"א 391/68

תקציר

בפסק הדין המוסכם נקבע כי המשיבים ישלמו למערערת 5,000 ש"ח, אולם ויתור על כך אם ישלמו 3,000 ש"ח במועדים ספציפיים. אחד המועדים הללו הוחמץ משום שעורך דינם של המשיבים גויס לצבא. המערערת ביקשה להכריז על המשיבים כפושטי רגל, אך בית המשפט המחוזי דחה זאת. השאלה שעמדה בפני בית המשפט העליון הייתה האם הפטור, החל על מי שאינו מסוגל למלא חובה עקב שירות צבאי, חל גם על נציגו. בית המשפט הגיע למסקנה כי הפטור תלוי בנסיבות העניין ומאחר שעורך דינם של המשיבים טיפל בעבר בתשלומים, והיה צפוי באופן סביר לעשות כן במקרה זה, הפטור חל כאן. בנוסף, מתח בית המשפט ביקורת על עורך דינו של המערער שהעלה טענות חסרות בסיס, וקבע כי עתירת המשיבים לבית המשפט המחוזי לגיטימית. לפיכך, דחה בית המשפט העליון את הערעור, וחייב את המערערת לשלם למשיבים הוצאות בסך 600 ש"ח, שמחציתן ישלם עורך הדין החרוץ באופן אישי. פסק דין זה ניתן ב-29 בנובמבר 1968.