ע"פ 1621/20

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעורו של סוהר שהורשע בשני סעיפים של ניסיון למעשה סדום בנסיבות של אונס בעצור שבסמכותו. המערער טען כי תזת האוננות יכולה לעורר ספק סביר באשמתו וכי יש לבטל את הרשעתו. עם זאת, בית המשפט מצא כי התזה אינה אמינה ומהווה מאמץ אחרון לסתור את הראיות החזקות נגדו. השופט האמין לעדותה של המתלוננת וראה בהימנעותו של הסנגור לחקור את המתלוננת על פרטי תזת האוננות כמהלך אסטרטגי שחזר אליה כבומרנג. לפיכך, הערעור על ההרשעה נדחה. לגבי גזר הדין נחלקו השופטים. הרוב, ובהם השופט א' שטיין והשופט י' עמית, סברו כי העונש של שתים עשרה שנים מופרז והפחית אותו לעשר שנות מאסר. הם הדגישו את חוסר איזון הכוחות ואת חומרת עבירות המין המבוצעות על ידי אדם בעמדת סמכות על עציר. השופטת ד' ברק-ארז, לעומת זאת, סברה כי העונש המקורי הולם בהתחשב באופי העבירות ובהיעדר החרטה שהפגין המערער. בסופו של דבר נדחה הערעור במלואו, למעט גזר הדין, שהופחת לעשר שנות מאסר.