עמ"נ 15/05

תקציר

פסק הדין נסוב סביב השאלה האם ניתן לרפא החלטה שניתנה על ידי הרכב חסר של ועדת הערר לארנונה, תוך התמקדות ספציפית בהחלטת הוועדה בדבר סיווג שטח קרקע השייך למערערת. הערעור מערער על סיווג השטח כקרקע תפוסה, בטענה שיש לייעדו כחניה. עם זאת, השאלה המרכזית היא הפגם הפרוצדורלי בהחלטת הוועדה, שניתנה על ידי הרכב של שני חברים במקום השלושה הנדרשים. פסק הדין בוחן את אופייה של ועדת הערר בארנונה ומגיע למסקנה כי היא גוף שיפוטי או מעין שיפוטי. מאחר שאין הוראת חקיקה המסמיכה החלטות של הרכב חסר בגוף זה, חל הכלל והחלטת הוועדה פסולה. פסק הדין מדגיש את חשיבותו של הרכב מלא בגופים שיפוטיים או מעין שיפוטיים להבטחת טוהר המידות הפרוצדורלי. יתר על כן, פסק הדין דן בהשלכות של פגמים פרוצדורליים ומסתמך על המשפט העברי לתמיכה בטענה כי לא ניתן להתעלם מקול חסר. טענת המשיב כי ההחלטה צריכה לעמוד על כנה מאחר ששני החברים הגיעו לאותה מסקנה נדחית, שכן אין היא מבטיחה את התוצאה אילו היה חבר שלישי נוכח. לפיכך הערעור מתקבל, והקביעה לסווג את השטח כשטח כבוש מבוטלת. בנוסף, נדרש המשיב לשאת בהוצאות המערער ובשכר טרחת עורך דין. פסק הדין מדגיש את חשיבות ההקפדה על דרישות פרוצדורליות, במיוחד עבור גופים הממלאים תפקידים שיפוטיים או מעין שיפוטיים.