ת"א 442/98

תקציר

התובע נפגע בתאונת דרכים ותבע פיצויים מחברת קרנית, חברת ביטוח חובה ישראלית לנפגעי תאונות דרכים, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. השאלה המרכזית הייתה האם מעשיו של התובע שללו את זכותו לפיצויים, שכן הוא הנחה את הנהג ללא רישיון כיצד להפעיל את הרכב, דבר שגרם לתאונה. קרנית טענה כי התובע גרם לתאונה בכוונה, אך השופט קבע אחרת וציין את היעדר הכוונה לגרום נזק. עוד קבעה השופטת כי התובעת אינה נופלת לאף אחת מהקטגוריות המנויות בסעיפים 7(1) עד 7(6) לחוק, דבר שיש בו כדי לשלול את זכותו לפיצויים. לפיכך, קרנית חויבה לפצות את התובע. לאחר מכן בחן השופט את זכות ההחזרה של קרנית לצדדים שלישיים בגין הפיצוי ששולם. נפסק כי לקרנית זכות זו כלפי הנהג, שכן הוא היה ללא רישיון, אך לא כנגד בעל הרכב, שכן הבעלים לא נתן רשות לנהג להפעיל את הרכב, והיקף ההיתר שניתן לא כלל נהיגה. השופט הגיע למסקנה כי ההודעה נגד הנהג ללא רישיון תקפה, אך ביטל את ההודעה נגד בעל הרכב.