ע"מ 15299-12-16

תקציר

בית המשפט דחה שני ערעורים שהגיש נישום על החלטת פקיד השומה לפסול את פנקסי הנישומים לשנים 2015, 2014 ו-2013 בעילה של אי רישום תקבולים. השאלה הראשונה שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם הנישום מיצה את ההליך המנהלי בכך שביקש שימוע אצל פקיד השומה טרם הגשת העררים, כנדרש בחוק. בית המשפט קבע כי הנישומה לא מיצתה הליך זה מאחר שבקשותיה לדיון הוגשו באיחור ניכר, והיא לא הוכיחה כל הצדקה סבירה לעיכוב זה. לפיכך, הערעורים נדחו על הסף בשל אי עמידה בדרישת הסף. עם זאת, בית המשפט המשיך ובחן האם הנישום השתהה כדין בהגשת הבקשות לדיון והאם היה טעם מיוחד המצדיק את השיהוי. בית המשפט מצא כי הנישום לא עמד שוב ושוב במועדים הקבועים בחוק, וההסברים שניתנו לעיכוב אינם סבירים. משכך, הנישום לא היה זכאי להארכה לשימוע בפני פקיד השומה. בהתייחסו לשאלה השנייה, בחן בית המשפט האם הערעורים הוגשו במועד. בית המשפט מצא כי הערעורים הוגשו באיחור משמעותי, והנישום לא הוכיח סיבה מיוחדת שתצדיק את הארכת המועד. הנישומה טענה כי לא איחרה בהגשה משום שהחוק אפשר לה לערער על החלטת הפסילה במסגרת ערעור על שומות המס לשנים הרלוונטיות. בית המשפט דחה טענה זו, והסביר כי על החלטות הפסילה לשנת 2015 ניתן לערער רק בתוך 60 יום מהחלטת פקיד השומה, דבר שהנישום לא עשה. בעוד הנישום יכול היה לערער על חזקת הפסילה בשתי שנות המס הקודמות (2013 ו-2014) במסגרת ערעור על שומות המס לאותן שנים, בית המשפט הבהיר כי הפקודה אינה מאפשרת ערעור מוקדם יותר. עוד טען הנישום כי הדיון בפסילת ספרים לשנת 2015 כבר החל במסגרת ערעור המס לשנת 2012, ולכן היווה טעם מיוחד למתן הארכה. בית המשפט דחה טענה זו, וציין כי לא התקיים דיון כזה ובהחלטתו הקודמת צוין במפורש כי יש להגיש את הערעורים לשנת 2015 בנפרד. לבסוף, בית המשפט מצא כי סיכויי ההצלחה בערעורים אינם גבוהים, מה שתומך עוד יותר בדחיית הארכה. בהתאם לכך, דחה בית המשפט את שני הערעורים על הסף והורה לנישום לשלם את הוצאות פקיד השומה.