רע"א 26071-11-11

תקציר

הערעור מתייחס לתביעת נזיקין שהגיש ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט נגד פרקליט המדינה, משה לדור, ועיתון הארץ, בנוגע לראיון שהעניק לדור לעיתון. בראיון התבטא לדור בנוגע למעורבותו של אולמרט בשתי פרשיות: פרשת טלנסקי ופרשת הולילנד, שלטענת אולמרט פוגעות בזכויותיו הבסיסיות כנתבע וכחשוד ומהוות לשון הרע. המדינה טוענת כי לדור חסין מפני העמדה לדין לפי סעיף 7א לפקודת הנזיקין, המעניק חסינות לעובדי ציבור בגין מעשים שנעשו תוך מילוי תפקידם השלטוני, ומגישה הודעת הכרה בכך. אולמרט מתנגד להודעה, אך בית משפט קמא מצדד בו וטוען כי הראיון מפר את איסור הסובידיצה ומהווה פעולה חריגה, ולכן לדור אינו חסין. שני הצדדים מערערים לערכאה גבוהה יותר. בית המשפט העליון קובע כי שגה בית משפט קמא בהחלטתו. נמצא כי יש לבחון את החלטת המדינה להעניק ללדור חסינות במבחני המשפט המינהלי, ובית משפט קמא לא בחן די הצורך את סבירות ההחלטה או את קיומם של חריגים לחסינות. בית המשפט העליון מוסיף ומציין כי הליך קבלת ההחלטות של המדינה היה לקוי: הוא לא חקר במידה מספקת את הלך רוחו של לדור, והודעת ההכרה נעדרה הנמקה ופירוט. לפיכך, בית המשפט מקבל את הערעור אך לא מהטעמים שציין בית משפט קמא. היא קובעת כי לדור אינו חסין מפני תביעתו של אולמרט בשל פגמים בהליך קבלת ההחלטות של המדינה, בפרט באשר לכוונתו של לדור ובהיעדר בירור עובדתי ראוי. פסק הדין מעכב את הביצוע ב-30 יום ואינו פוסק הוצאות לאף אחד מהצדדים.