ת"א 15569-01-13

תקציר

לקבוצת דלק ולרסגל היה קשר מסחרי שבו רזגל היה אמור לגייס לקוחות עבור דלק ולקבל עמלה בתמורה. בהסכם מ-2005 ביניהן נקבע כי העמלה של רזגל היא ההפרש בין ההנחה שקיבלה מדלק לבין ההנחה שהעניקה ללקוח הסופי. עמלה זו הייתה אמורה להתעדכן מדי חודש בהתאם לשינויים בשולי השיווק של הסולר. עוד נקבע בהסכם כי לקוחות שיגויסו על ידי רזגל ייחשבו ללקוחות דלק ועל רזגל נאסר להעבירם לחברות אחרות. המחלוקת העיקרית הייתה לגבי אופן עדכון אגרת העמלה. רזגל טען כי יש לעדכן את האגרה כמותית, כלומר כל שינוי במרווח השיווק של הסולר צריך להוביל לשינוי זהה בעמלה. דלק טען כי עם הזמן נקטו הצדדים בשיטה שונה שבה עודכן שכר הטרחה לאחר משא ומתן. בית המשפט צידד ברזזל, וקבע כי הצדדים פעלו בשיטת רוויזיה כמותית לאורך כל מערכת היחסים ביניהם והפורמט העסקי תומך אף הוא בעמדתו של רזגל. גם המחלוקת השנייה בנוגע לבעלות הלקוחות והתקופה שבגינה היה על דלק לשלם עמלות הוכרעה לטובת דלק. ההסכם מ-2005 קבע כי הלקוחות שיגויסו על ידי רזגל יהיו לקוחות דלק ודלק תצטרך לשלם עמלות כל עוד הלקוח ירכוש דלק מדלק. עם זאת, בנספח שנחתם בשנת 2007 נקבע כי תקופת התשלום תסתיים 12 חודשים לאחר ביטול ההסכם מכל סיבה שהיא. בית המשפט קבע כי על דלק לשלם עמלות רק עד סוף השנה שלאחר הודעת הביטול שהוציא רזגל. עוד טען רזגל כי סעיף אי התחרות בהסכם מ-2005 הוא נוהג מגביל ולכן אינו תקף. בית המשפט דחה טענה זו בקובעו כי היא אינה נופלת תחת ההגדרה של הסדר כובל וגם אם כן, מדובר בהסכם אנכי אשר היחס אליו שונה. לבסוף, בית המשפט הורה לדלק למסור לרסגל את כל הנתונים הנדרשים לצורך חישוב עמלת העמלה לתקופות שצוינו, ורסגל היה חייב למסור לדלק את פרטי הלקוח לתקופה מסוימת. שני הצדדים היו אמורים לשאת בהוצאותיהם ונקבעה ישיבת קדם משפט לקביעת סדרי הדיון ברכיב הכספי של התביעות.