תמ"ש 2353-08-21

תקציר

זהו פסק דין של מקרה בו התובע, ב.נ.ב, תובע לבטל התחייבות לתת מקרקעין במתנה לנתבע, בתו. התובע טוען כי הנתבע הפגין התנהגות מחפירה כלפי אשתו ונכדיו, לרבות אלימות פיזית ומילולית, וכי התנהגות זו מצדיקה את ביטול המתנה לפי סעיף 5(ג) לחוק המתנות, התשכ"ח-1968. הנתבעת, לעומת זאת, טוענת כי כוונת התובעת מאחורי המתנה השתנתה, והמתנה צריכה לעמוד כפי שהוסכם במקור. השופט פותח בפירוט הדינים הרלוונטיים המסדירים הסכם העברה כזה, לרבות חוק המתנה וחוק המקרקעין. הם מבהירים כי עסקאות נדל"ן דורשות רישום להשלמת העברת הבעלות וכי ניתן לבטל את החובה לתת מתנה בתנאים מסוימים. לאחר מכן מסכם השופט את הטענות שהוצגו על ידי שני הצדדים ומציין כי טענות התובע, אף שבתחילה היו מעורפלות, נותרו ללא התנגדות מצד הנתבע, ובכך איפשר לתובע לספק פרטים נוספים וראיות לתמיכה בטענותיו. השופטת מוצאת אמינות בטענות התובע על התנהגות מחפירה מצד הנתבעת, וציינה כי עדויותיו ומסרונו של הנתבע עצמו תומכים בטענות התובע בדבר אלימות מילולית ואיומים. השופטת מדגישה כי התנהגות כזו כלפי בני משפחתה של התובעת היא אכן הצדקה מחפירה ואובייקטיבית לביטול המתנה, בהתאם לדרישות החוק. כמו כן, השופטת שוקלת את טענת הנתבעת כי הסתמכה על המתנה ושינתה את תוכניות חייה בהתאם. מתוך הכרה בעוול הפוטנציאלי אם המתנה פשוט תבוטל ללא תמורה, השופטת קובעת כי הביטול כפוף לכך שהתובעת תשלם לנתבעת 150,000 ₪ – ולמעשה תפצה אותה במחצית מהתשלומים ששולמו עבור בניית הבית על הקרקע המתנה. לסיכום, השופטת קובעת כי חובת התובע לתת מתנה לנתבע בטלה, ובלבד שהתובע ישלם לנתבע את הסכום הנקוב. השופט גם מורה כי בשל נסיבותיו המיוחדות של המקרה, אף צד לא יישא בהוצאות המשפט.