בר"ע 1319/05

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על פסק דין קודם של בית המשפט לתביעות קטנות לטובת המשיב. התביעה המקורית שהגיש המערער ביקשה לתבוע דמי תיווך, בטענה כי תיווך במכירת דירה בבעלות העבריינית שלי משולם, למשיב ולאשתו. עם זאת, המשיב טען כי המערערת לא הפנתה אותם לדירה וכי הם מצאו אותה בעצמם. בית המשפט לתביעות קטנות פסק לטובת המשיב, וקבע כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו וכי גרסתו לאירועים אינה סבירה. השופטת קיבלה את הסברו של המשיב בדבר סתירות מסוימות בתיעוד והאמינה לגרסתו לאירועים. לאחר מכן הגיש המערער בקשת רשות ערעור על פסק דין זה, שניתן. במהלך הדיון בערעור טען המערער כי המשיב שינה את גרסתו לאירועים בין כתב ההגנה שלו לבין עדותו, וכי לא הציג ראיות רלוונטיות. המערער סבר כי גרסתו של המשיב אינה הגיונית וכי על בית המשפט לקבל את גרסתו. עם זאת, ערכאת הערעור קבעה כי לא תתערב בקביעת העובדות והמהימנות של בית המשפט לתביעות קטנות, מה גם שלא נפלה טעות או פגם ברור בפסק הדין המקורי. ערכאת הערעור דחתה גם את בקשת המערער להגיש ראיות נוספות. בסופו של דבר, הערעור נדחה, תוך שמירה על פסק הדין המקורי של בית המשפט לתביעות קטנות. ערכאת הערעור הדגישה את היקף ההתערבות המצומצם בקביעותיו של בית המשפט לתביעות קטנות וציינה כי סגנונו הפיוטי והמוגזם של בא כוח המערער לא השפיע על ההחלטה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, וכל ערבות שהופקדה על ידי המערערת תוחזר לו.