בג"צ 75/76

תקציר

חוק מועצת הפירות (ייצור ושיווק), תשל"ג-1973, קובע מועצה לייצור ושיווק פירות שהיא היצואנית הבלעדית של כל הפירות המיוצרים בישראל. עם זאת, סעיף 31(ג) לחוק מתיר למי שייצא סוגים מסוימים של פירות לפני כניסת החוק לתוקף להמשיך בעסקיו כיצואן ובלבד שימלא אחר התנאים שקבעה המועצה. העותרת, חברה העוסקת בייצוא פירות, ביקשה היתר לייצא ארבעה סוגי פירות אך נדחתה על סמך קריטריונים שקבעה המועצה שלטענת העותרת אינם חוקיים. בג"ץ קבע כי בעוד שהחוק נועד לרכז את הייצור והשיווק בתחומי המועצה, סעיף 31(ג) מגן על פרנסתם של מי שעסקו באמת ובתמים בייצוא סוגי פירות מסוימים לפני כניסת החוק לתוקף. עקרון חופש העיסוק אינו מוחלט אך ניתן להגבילו בחוק. הקריטריונים שקבעה המועצה לקביעת התקשרות קודמת בעסקי יצוא אינם חוקיים ויש לבטלם. בית המשפט הכיר בזכותה של העותרת לייצא רימונים ומנגו, שכן הם יוצאו באופן מסחרי לפני חקיקת החוק, אך לא פקאנים ושקדים, שכן היצוא היחיד של פירות אלה בסמוך לפני כניסת החוק לתוקף לא היה עיסוק קודם של ממש. השופט שמגר, בדעת מיעוט, סבר כי אין להגביל כל מי שיכול להוכיח כי הוא "עוסק בייצוא" לפני תחילתו של החוק, וכן להתיר את יצוא הפקאנים והשקדים על ידי העותר. הרשות המנהלית יכולה להגן על עמדתה בבית המשפט בנימוקים חדשים, וההחלטה התקבלה באופן מוחלט לגבי רימונים ומנגו אך נדחתה לגבי פקאנים ושקדים.