ע"א 167/59

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פרי תביעה שהגישה מרים מרגרט שוורץ נגד המערערים, מפעילי שירות אוטובוסים וחברת הביטוח שלהם, בעקבות תאונת דרכים. שוורץ טענה כי נגרמו לה חבלות בקרסול, ברגלה ובעמוד השדרה בעת שיצאה מאוטובוס ונלכדה בדלת, שנסגרה אוטומטית וגררה אותה כשהאוטובוס התרחק. בית המשפט המחוזי בחיפה פסק לטובת שוורץ ופסק לה פיצויים בסך 10,622 ליש"ט, בתוספת ריבית, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. המערערים ערערו על קביעה זו, אך ערכאת הערעור החליטה לדחות את ערעורם. פסק הדין מאשר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, המחייב את המערערים לפצות את שוורץ. באשר לסיבת הפציעה בקרסול של שוורץ, מינה בית המשפט מומחה רפואי ניטרלי, ד"ר לפמן, שחוות דעתו תומכת בטענה כי הפגיעה אירעה במהלך תקרית האוטובוס. הסנגורים טענו נגד ממצא רפואי זה, אך בית המשפט הדגיש כי הם חסרים את המומחיות לבטל את חוות הדעת ועל הסנגורים להציג טעות גסה בחוות הדעת של המומחה, דבר שלא עשו. פסק הדין התייחס גם לאחוז ההיוון של סכום הפיצוי, שבית המשפט המחוזי קבע על 30% במשך למעלה מ-16 שנה. בעוד שבמקרים קודמים נקבעו אחוזים שונים, בית המשפט בחר שלא להתערב בהחלטה זו, שכן היא הייתה בטווח המקובל. ערכאת הערעור הסכימה, והדגישה כי הם ישנו את האחוז רק אם תהיה סטייה משמעותית מהנורמה, מה שלא היה המקרה כאן. לפיכך נדחה הערעור, והמערערים חויבו בהוצאות הערעור של שוורץ, בסך 200 ליש"ט.