ת"א 1106/01

תקציר

מר ימין גוריון הגיש תביעה נגד סניף גבריאל ומבטחי רכבו, בדרישה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 27.7.98 בנתניה. הנתבעים הודו בחבות אך חלקו על גובה נכותו הרפואית של התובע ועל הנזק שנגרם. התובע אושפז למשך 22 יום לאחר התאונה ונותח בשל שברים ברגלו. המומחים הרפואיים שמונו על ידי בית המשפט, ד"ר טיין ופרופ' מוניץ, העריכו את נכותו של התובע עקב התאונה; ד"ר טיין קבע נכות של 10% בגין נזק עצבי, ואילו פרופ' מוניץ קבע נכות נפשית של 70% אך שלל קשר בין התאונה למצבו הנפשי של התובע. בעבר קבע המוסד לביטוח לאומי לתובע נכות רפואית יציבה בשיעור מצטבר של 57% ודרגת אי כושר יציבה בשיעור של 100%. השופטת העדיפה את חוות הדעת של המומחים שמונו על פני קביעות המוסד לביטוח לאומי וקבעה כי נכותו האורתופדית של התובע והפגיעה התפקודית שנבעה ממנה מנעו ממנו לבצע עבודה פיזית מאומצת. השופטת התייחסה גם לגילו של התובע, חוסר השכלתו ועברו התעסוקתי. נפסק כי הפסד כושר ההשתכרות של התובע כתוצאה מהתאונה הוא 50%. השופטת קבעה כי בסיס השכר החודשי לחישוב הפסד השתכרות יעמוד על 3,500 שקל. הפיצוי בגין הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד חושב לפי 373,942 שקל. בהתחשב ב-10% נכות לצמיתות של התובע ו-24 ימי אשפוז, נקבע פיצוי כאב וסבל על סך 29,784 ₪. נזקים נוספים, לרבות סיוע בניידות, הוצאות שונות והוצאות רפואיות, הביאו את סך הפיצויים ל-427,726 שקל. בוצעו ניכויים בגין תגמולי המוסד לביטוח לאומי שקיבל התובע בסך 61,199 ש"ח, ותשלומים אחרים בסך 29,535 ש"ח ו-2,000 ש"ח, כך שהותירו סכום פיצוי סופי בסך 336,992 ש"ח. סכום זה היה אמור להיות מתווסף להוצאות המשפט, כולל שכר טרחת מומחה, ושכר טרחת עורך דין לעורך הדין של התובע, שחושבו בשיעור של 13% מסכום הפיצוי, בתוספת מע"מ. כל הסכומים היו אמורים לצבור הפרשי ריבית והצמדה בהתאם לדרישות החוק.