דנ"א 4488/06

תקציר

פסק הדין הנדון הוא ביחס למחלוקת ארנונה בין העותרת, חבס ח.צ. פיתוח בע"מ, לבין המשיבה, עיריית הרצליה, על הסיווג המתאים, ומכאן שיעור המס, של 109 מקומות חניה המושכרים לדיירי הבניין. על פסק הדין המקורי, שהיטיב עם המשיבים, הוגש ערעור מספר פעמים, ובסופו של דבר הגיע לבית המשפט העליון. נקודת המחלוקת העיקרית היא האם יש לראות את שטחי החניה כחלק מהבניין, כטענת העותר, או שמא יש לסווגם כחניון, דבר שיביא לשיעור מס נמוך יותר. פסק דינו של בית המשפט העליון, שניתן על ידי השופטת א' ארבל, מצדד במשיבים. החלטתה של השופטת ארבל מתבססת על פרשנותה למונח "חניון" ותכליתו בתקנות ההסדרים, המעניקה הנחה במס לעידוד יצירת מקומות חניה עירוניים. פרשנותה של השופטת ארבל מאפשרת להחיל את המונח הן על חניונים הפתוחים לציבור הרחב והן על אלה שאינם, ומשכך, שטחי החניה של המשיבים נופלים תחת הגדרה זו. בנוסף, השופטים מ' נאור ומ' חשין מסכימים עם התוצאה אך מציעים נימוקים שונים. השופטת נאור סבורה כי שינוי צו הארנונה, שהוסיף את הדרישה כי החניון יהיה פתוח לציבור, מפר את הוראת ההקפאה. מנגד, השופט חשין חולק על פרשנותה של השופטת ארבל למונח "חניון" וטוען כי אין לראות במקומות חניה כלל. תחת זאת, הוא טוען כי יש להחיל את הפסיקה הקודמת במקרה דומה, פרשת בית התיאטרון, אשר תסווג את המקומות כחניון גם אם אינו פתוח לציבור. העותרת ביקשה דיון נוסף, שבית המשפט דוחה, שכן ההחלטות השונות שהגיעו למסקנות שונות באשר לפרשנות המונח "חניון" אינן מהוות כלל חדש. לפיכך, פסק הדין המקורי עומד בעינו, והעתירה נדחית.