ע"א 687/89

תקציר

קבלני הבניין (המערערים) הסכימו למכור דירה למשיבים אך מסרו אותה באיחור של שנה, עם ליקויים חמורים. המשיבים ביטלו את ההסכם אך המשיכו להתגורר בדירה. הם תבעו את החזר תשלומיהם בתוספת פיצויים. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבים, והוביל לערעור ולערעור שכנגד על התחשיבים ששימשו להחזר. בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ואישר את זכותם של המשיבים להשבה לפי חוק החוזים, סעיף 9. השופטים קבעו כי יש להגביל את תביעת המשיבים להשבה להשבת תשלומיהם בערכים ריאליים בתוספת ריבית, שכן האופציה הנוספת המבוקשת – שווי דירה זהה ללא פגמים – היא סעד לפיצוי ולא להשבה. פסק הדין תוקן כך שישקף את החקיקה הנכונה לחישוב הריבית, דהיינו חוק פסיקת ריבית והצמדה למדד וחוק ההוצאה לפועל. בית המשפט ניכה מההחזר סכומים מסוימים בגין מיסים ושירותים אך לא דמי שכירות, אותם היה על המשיבים לשלם עבור המשך עיסוקם. הן הערעור והן הערעור שכנגד התקבלו באופן חלקי, תוך תיקונים קלים בסכומי השיפוי, ונפסקו למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ₪.