עב"ל 1959-02-20

תקציר

במקרה שנדון בבית הדין האזורי בחיפה ולאחר מכן בבית הדין לערעורים, נסובה הסוגיה המרכזית סביב אופן חישוב "שכרו הרגיל" של מר מאיר בו ישי, רב חובל אנייה שנפגע בעבודתו. מר ישי ערער על החישוב המשמש את המוסד לביטוח לאומי (המוסד) לקביעת קצבת נפגעי העבודה שלו, וטען כי חישוב השכר צריך לשקף תמונה מדויקת יותר של פוטנציאל השתכרותו הן כעובד יבשה והן כעובד ים. המחלוקת נסבה סביב השאלה האם יש לחשב את הכנסתו רק על סמך החודשים שקדמו לפגיעה (כפי שנקבע בתחילה על ידי המוסד לביטוח לאומי), או שמא עליה לשקף ראייה רחבה יותר של השתכרותו האופיינית, בהתחשב באופי העונתי של עבודתו, שכללה לסירוגין תקופות שהייה בים ובים. בית המשפט קבע כי שיטת המוסד לביטוח לאומי לא שיקפה נאמנה את השתכרותו הרגילה. תחת זאת, הסכים בית המשפט עם טענתו של ישי כי יש להתאים את הכנסתו כך שתשקף טוב יותר את הכנסותיו הן ביבשה והן בים, תוך התחשבות בפערי ההשתכרות בין תקופותיו בים וביבשה. לפיכך הוחלט כי שכרו הרגיל לחישוב הקצבאות יתבסס על שילוב של שכר הים והיבשה על פני תקופה מתאימה (12 חודשים מוצעים), כך שקצבת הנכות הסופית תשקף נאמנה את רצף ההכנסות שקדמו לפגיעה בעבודה. החלטה זו מדגישה את כוונת בית הדין להבטיח תגמול הוגן שישקף נאמנה את השתכרותו האופיינית של העובד, במיוחד במקרים של דפוסי עבודה לא מסורתיים כמו זה של ישי, בהם ההכנסה משתנה באופן משמעותי בהתאם לתנאי ההעסקה. כתוצאה מכך, חויב המוסד לביטוח לאומי להתאים את חישוביהם ולכסות את הוצאותיו המשפטיות של המערער.