ע"א 404/84

תקציר

במקרה משפטי זה, בית המשפט התמודד עם המורכבות סביב המושג "מתנה" וחוסר הביטול של ייפוי כוח. הסוגיה המרכזית נסובה סביב השאלה האם מתנה של מקרקעין, במקרה זה, הושלמה כדין והאם הנותן יכול לבטל אותה. בית המשפט ציין כי המתנה לא הושלמה עם הרישום, מה שהופך אותה מבחינה משפטית לחובת נתינה ולא למתנה שהושלמה. משכך, הנותן שמר לעצמו את הזכות לבטלו, שכן המקבל לא שינה את מצבו על יסוד חובה זו, ואף לא היה ויתור בכתב על זכות זו, כאמור בסעיף 5(ב) לחוק המתנה. המערערת הסתמכה על ייפוי כוח בלתי חוזר להבטחת ההעברה, אך אין בכך משום ויתור על הזכות לחזור בה מהמתנה. יתר על כן, בית המשפט בחן האם מדובר במצג שווא או השפעה בלתי הוגנת, כאשר בית המשפט קמא מצא את טענת הנותנת אמינה כי הוטעתה בנוגע לחתימה על ייפוי הכוח. אחד השופטים חלק על כך, וטען כי יש די בחזקת הנוטריון הממלא את חובתו ובהחלטתה של האם עצמה להעניק מתנה כדי לבסס את תוקפו של ייפוי הכוח הבלתי חוזר. עם זאת, בסופו של דבר נקבע כי לא הושלמה המתנה בשל היעדר רישום, ולכן ניתן לבטל את ייפוי הכוח, מה שהוביל לדחיית הערעור. בנוסף, טענות להונאה הועלו אך לא הוכחו מספיק כדי להטות את פסק הדין הסופי. בית המשפט גם הכיר באינטרס הציבורי הרב בשמירה על תקינות ההליכים הנוטריונים, וחיזק את הרעיון כי יש להתייחס למסמכים החתומים בפיקוח נוטריון כמחייבים, אלא אם הוכח אחרת באופן משכנע. לפיכך, למרות דעה חולקת, הערעור נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות המשפט של המשיב.