ת"פ 47550-01-15

תקציר

השאלה היא האם המאשימה זכאית להציג עדויות של נפגעי עבירה במסגרת טיעוניה בעונש בהליך שבו לא הוצגו ראיות משום שהנאשם הודה. הסנגור סבור כי אין לאפשר זאת, שכן הקורבנות לא מסרו הצהרת קורבן במהלך החקירה. עם זאת, התובע טוען כי לנפגעי עבירה יש זכות להעיד בשלב הענישה, שאינה מוגבלת רק למקרים בהם ניתנה הצהרת קורבן. השופט מסכים עם התביעה בעניין זה. השופט מסביר כי לנפגעי עבירה מעמד מיוחד בהליך הפלילי ויש לאפשר להם להביע את עמדתם, מה גם שנקודת מבטם עשויה להיות שונה מזו של התביעה. השופט מציין כי בעוד הכלל הוא כי יש להוכיח נסיבות הקשורות לביצוע העבירה בשלב קביעת האשמה, ניתן לחרוג מהן אם לא ניתן לטעון עליהן בשלב זה או למנוע עיוות דין. חריג זה חל על המקרה הנוכחי שכן לא היה שלב קביעת אשמה עקב הודאת הנאשם. לפיכך, מתן אפשרות לנפגעים להעיד בשלב הענישה מוצדק, תוך התמקדות אך ורק בנזק שנגרם מהעבירות ולא בסוגיות הליבה של כתב האישום. ההחלטה נועדה להבטיח כי לנפגעי עבירה תינתן הזדמנות להישמע בהליך הפלילי, ובכך לחזק את מעמדם המיוחד בהליך המשפטי.