ע"פ 11024/02

תקציר

בפסק הדין טען המשיב כי פעולות הרשויות היו מוצדקות וטען כי המערערים אינם יכולים להשתמש בפסקי דין קודמים מתיקי רצח אחרים כראיה בהליכי הפיצויים שלהם. המשפט התמקד בסעיף 80 לחוק העונשין, המאפשר לנאשמים שזוכו על פי חוק לקבל פיצוי ושיפוי בגין הוצאות משפט אם לא היה בסיס להאשמה או לנסיבות מוצדקות אחרות. בית המשפט הדגיש כי הפיצוי מוגבל בסכומים המקסימליים שנקבעו ומבוסס על ראיות מההליך הפלילי העיקרי. במקרה דנן, השאלה הייתה האם המערערים יכולים להשתמש בפסקי דין מתיקים אחרים, שבית המשפט סבר כי אינם קבילים שכן כל מקרה עומד לגופו. המערערים לא הגישו את הבקשה הנדרשת לכלול פסקי דין אלה, ועל כן דחה בית משפט קמא את הרלוונטיות שלהם. הערעור גם תהה אם היה בסיס אובייקטיבי להאשמה המקורית. צוינו פגמים חמורים בחקירת המשטרה, ובראשם מעורבותו המופרזת של עבריין בשם סופיאן, המטילים ספק בעדויות העדים. למרות פגמים אלה, בית המשפט מצא כי בעת הגשת כתב האישום, החלטת התביעה הייתה סבירה על סמך הראיות הקיימות. עם זאת, בית המשפט הסכים כי המערערים זכאים לפיצוי חלקי בשל החקירה הלקויה והנסיבות האישיות מזיכויים. למרות שבית משפט קמא פסק רק 20% מהפיצוי המרבי, בית המשפט לערעורים הגדיל זאת ל-80% בשל חומרת רשלנות המשטרה. קביעה זו הייתה ספציפית להקשר המקרה לפי סעיף 80 ולא ביססה אחריות נזיקית, הטעונה הוכחה נוספת על פי דיני הנזיקין. פסק הדין הוסכם בין המשנה לנשיא ט' אור והשופט א' א' לוי, וההחלטה הסופית ניתנה ביום 9.10.03.