ת"פ 568/08

תקציר

בית המשפט הגיע להכרעת דין בשני כתבי אישום נגד הנאשם. האישום הראשון, ת.פ. 568/08, עניינו עבירה על סעיף 413 לחוק העונשין, ואילו האישום השני, ת.פ. 1430/08, עניינו בעבירה חמורה יותר, עבירה לפי סעיף 406ב לחוק העונשין. ההגנה ביקשה למחוק את כתב האישום השני, בנימוק שהתביעה לא מילאה את חובתה ליידע את הנאשם, כנדרש בחוק. הפרקליטות מודה כי לא שלחה את ההודעה הנדרשת, אך טוענת כי הנאשם ידע בפועל על כתב האישום המתקרב – הוריו פנו ליחידת התביעות טרם הגשת כתב האישום, ביקשו לסגור את התיק, וידעו לאן לפנות כדי לבקש שימוע. הסנגור טוען מנגד כי זכות השימוע כוללת מתן הזדמנות לנאשם לשכנע את התביעה שלא להגיש כתב אישום וכי השימוע, כפי שנקבע, לא היה מספיק. בית המשפט שקל בכובד ראש את טענות הצדדים, ובמקרה זה מצא כי אי מסירת ההודעה הפורמלית הייתה טעות טכנית שלא פגעה בנאשם, שידע בפועל על כתב האישום המתקרב. זכותו של הנאשם לשימוע לא נפגעה באופן מהותי, מה גם שהוא מימש זכות זו בעקיפין באמצעות הוריו, אם כי בהיקף מצומצם. זאת ועוד, ביטול כתב האישום יגרום לשיהוי מיותר, נוכח חומרת העבירה הנטענת והקשיים באיתור הנאשם. משכך, קובע בית המשפט כי כתב האישום עומד בעינו, ועל הנאשם להיערך לתגובות לגופו של עניין ביום 30.6.09. בפסק הדין מודגש כי במקרה זה, מחדל התביעה אינו פגם יסודי המצדיק פיטורים, אך בית המשפט מצפה מהמדינה להקפיד על הנהלים הרלוונטיים בכל המקרים.