סע"ש 52244-02-19

תקציר

פסק הדין דן בטענותיהם של שני תובעים שעבדו אצל הנתבעת. התביעה הראשונה היא לשי חג בסך 500 ₪, שהתובעים לא קיבלו, ובית המשפט דחה טענה זו מאחר שהתובעים לא הוכיחו כי מתנה כזו ניתנה באופן אחיד לכלל העובדים. התביעה השנייה היא לפיצוי בגין אי קבלת תלושי שכר, הודעה על שינוי בתנאי העבודה ואישור על תקופת ההעסקה. בית הדין דחה טענה זו, תוך שהוא מסתמך על הדינים הנוגעים להודעה מוקדמת לעובדים שנכנסו לתוקף לאחר העסקתם של התובעים, ומשום שהתובעים לא מסרו פרטים כלשהם על הנזקים שנגרמו להם. התביעה השלישית, בגין הפרשי שכר ועבודה בשעות נוספות, נדחתה בחלקה. בחודשים יוני-ספטמבר 2014 הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובע 1 סך של 14,833 ₪, שכן הוכח כי עבד בתקופה זו. בית הדין הורה גם על תשלום בגין הפרשי שעות עבודה נוספות. החישובים התבססו על דוחות הנוכחות שהוגשו, ועל שיעורי השכר על פי החוק. התובעת 1 הייתה זכאית לסך של 12,877 ₪ עבור התקופה שמנובמבר 2016 ועד פברואר 2019, אשר חושבו על ידי בית המשפט על בסיס שעות עבודה משוערות, שכן לא הוגשו חישובים הניתנים לאימוץ על ידי הנתבעת. בתקופה שקדמה לפברואר 2012 נדחתה התביעה שכן הוגשה לאחר תקופת ההתיישנות. התביעה הרביעית הייתה לפדיון ימי חופשה. בית המשפט דחה טענה זו מאחר שהתובעים עדיין מועסקים אצל הנתבעת ולא צברו זכות לפדיון ימי חופשה. התובעת 2 תבעה הפרשי שכר ושעות נוספות עבור חודשים מסוימים, אשר בית הדין אישר לאחר שמצא ראיות לכך שתובעת 2 עבדה בחודשים אלה. הוא קיבל 15,574.98 שקל. סכום זה, בצירוף הסכום שנפסק לתובע 1, ישולם בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובעים 5,000 ₪ כהוצאות השתתפות ושכר טרחת עורך דין, שכן מרבית תביעותיהם נדחו. פסק הדין ניתן בהעדר שני הצדדים ויימסר להם בהתאם.