תו"ב 1677-04-19

תקציר

פסק הדין מפרט את העונשים המוטלים על שני נאשמים שהיו בעלי הזכויות בחלקת קרקע שעליה בוצעה בנייה בלתי חוקית ושימוש מסחרי. נאשם 1, אשר השכיר את הקרקע לנאשם 3, היה מודע לפעילות הבלתי חוקית בשטחו והפיק ממנה רווחים. שני הנאשמים הורשעו בביצוע עבודות ובשימוש בקרקע ללא ההיתרים הנדרשים. בית המשפט שקל את הערכים החברתיים שנפגעו מהעבירות, את הפגיעה בערכים חברתיים ואת מדיניות הענישה הרווחת, שהובילה לקביעת מתחם הענישה המתאים. השופט התייחס למספר מקרים קודמים ולקריטריונים שנבחנו בפסקי דין אלה, והדגיש את הצורך בענישה מרתיעה בתיקי בנייה בלתי חוקית. נסיבות מקלות להן טען נאשם 1, בדבר ידיעתו על העבירות וקשיי פינוי הקרקע בחברה הבדואית, לא התקבלו שכן הן סותרות את הודאותיו הקודמות וחסרות ראיות. בית המשפט התחשב באחריותו החלקית של נאשם 1, בפוטנציאל הפגיעה בציבור ובנזק הממשי שנגרם כתוצאה מהעבירות. צוין כי המניע לעבירות הוא רווח כלכלי והן חייבו סנקציות כלכליות כדי להרתיע עבירות עתידיות דומות. מתחם הענישה ההולם נקבע כמאסר על תנאי, קנס גבוה, התחייבות וצו הריסה. בהתחשב בהודאתו של נאשם 1 באשמה, נסיבותיו האישיות ובהיעדר עבר פלילי, הציב אותו בית המשפט בקצה התחתון של קשת הענישה. בסופו של דבר נגזרו על נאשם 1 שלושה חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 200,000 ₪ או 400 ימי מאסר בפועל והתחייבות בסך 400,000 ₪ שלא להפר את החוקים הרלוונטיים למשך שנתיים. גזר הדין נועד לאזן בין הרתעה אישית להרתעה ציבורית תוך הימנעות מנסיבות חריגות. פסק הדין ניתן ביום 31.3.2022, עם זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.