ת"א 14105-05-17

תקציר

התובע, הטוען כי הוא היורש היחיד של אמו ע'זאלה, מבקש לאכוף הסכם משנת 1956, לפיו רכשה אמו דונם קרקע משני אחים, מוחמד ואחמד. הקרקע נמצאת בכפר מנדא, ובעת החתימה לכאורה על ההסכם היא לא הייתה רשומה. על פי ההסכם, מחיר הרכישה היה 525 לירות ישראליות, והחזקה בקרקע הועברה מיד לקונה. כן ביקשה התובעת לתקן את הליכי הסדר הפשרה במקרקעין, אשר הסתיימו בשנת 1989, בעילה של מרמה ו/או מחדל, על בסיס ההסכם הנטען . המדינה והבעלים הרשומים של הקרקע, לרבות יורשו של מוחמד, עומר, התנגדו לבקשה וטענו כי התביעה נדחית על פי חוק ו/או מתעכבת. הם גם הכחישו את אמיתות ההסכם. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לשאלת אמיתות ההסכם. בעוד התובע טוען לאמיתות ההסכם, הנתבעים מכחישים אותו. נטל ההוכחה להוכיח את אמיתות ההסכם הוא על התובע, ובית המשפט סבור כי התובע עמד בנטל ראייתי זה. ראשית, בית המשפט שוכנע כי במהלך פגישה בשנת 2006 הודו עומר ואמו בעל-פה באמיתות ההסכם ובזכויותיו של ר'זאלה על פיו. שנית, בית המשפט האמין לעדויותיהם של שני עדי תביעה כי ההסכם נחתם בנוכחותם על ידי אחמד ומוחמד, וכי אחד מעדי התביעה חתם כעד להסכם. שלישית, הנתבעים לא הכחישו את אמיתות ההסכם באמצעות חוות דעת מומחה, גם לאור עדויות עדי התביעה. רביעית, התובעת ועדיו הוכיחו כי גזאלה ומשפחתה החזיקו בקרקע ועיבדו אותה מאז חתימת ההסכם, דבר העולה בקנה אחד עם תניית ההסכם בדבר מסירת החזקה באופן מיידי לקונה. לבסוף, לעמדת ילדיו ויורשיו של אחמד, התומכים באמיתות ההסכם, יש משקל ראייתי. לאור האמור לעיל, שוכנע בית המשפט כי התובע הוכיח את אמיתות ההסכם. לאחר שהוכחה אמיתות ההסכם, ולאחר שטענות ההתיישנות והשיהוי נדחו, מקבל בית המשפט את התביעה כנגד הנתבעים. התובע מוכרז כבעלים של 500 מ"ר מהחלקים הרשומים של הקרקע על שם עומר, יורשו של מוחמד, מכוח ההסכם משנת 1956. התובע מוכרז גם כבעלים של 500 מ"ר נוספים מהחלקים הרשומים של הקרקע על שם יורשיו של אחמד. הערת האזהרה הרשומה בחלקו של עומר לא תמנע את העברת הזכויות הנ"ל. התובע רשאי לפעול להעברת הזכויות על שמו בהתאם להצהרות בפסק הדין לאחר הצגת אישורי מיסוי מקרקעין. התובע יישא בהוצאותיו של נתבע 8 וישלם להם 10,000 ₪. הנתבעים 1-2 יישאו בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 40,000 ₪.