ת"א 1174/98

תקציר

המבקשים, תושבי חדרה, מנויים ברציפות בספרייה הציבורית העירונית, יד לבנים, מאז שנת 1995. הם הגישו בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד עיריית חדרה, בדרישה להשיב להם דמי מנוי שנגבו לכאורה שלא כדין. המבקשים טענו כי העירייה הפרה את חוק הספריות הציבוריות, המעניק שירותי ספרייה חינם, בכך שגבתה דמי שימור והשבחה. לטענתם, האגרות, במסווה כזה, הן למעשה דמי מנוי. העירייה, שנקלעה לקשיים כספיים עקב מחלוקת עם השלטון המרכזי, גבתה תשלומים אלה עבור תחזוקת הספרייה. המבקשים ביקשו לייצג קבוצה של לפחות 5,000 מנויים, וטענו כי תביעות פרטניות אינן מעשיות בשל הפיצוי הפוטנציאלי הקטן ותקופת ההתיישנות. עם זאת, בית המשפט פסק שלא לאשר את התביעה הייצוגית. נמצא כי העירייה, הפועלת מכוח סמכויות שלטוניות, אינה "עוסק" כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן. הגדרות החוק ל"צרכן" ו"עוסק" לא חלו על מקרה זה, שכן פעילות העירייה לא הייתה מסחרית או רווחית. יתר על כן, הסכומים המגיעים למנויים היו מגוונים, מה שהופך תביעה ייצוגית ללא מעשית. במקום זאת, התיק יידון כתביעה פרטנית בבית משפט השלום המוסמך. בית המשפט הדגיש את הקשיים הניצבים בפני הרשויות המקומיות בתחזוקת הספריות הציבוריות ואת המימון הלקוי מצד המדינה.