ע"פ 7010/09

תקציר

בית המשפט הגיע למסקנה כי המערער אינו יכול ליהנות מהגנת אי השפיות לפי סעיף 34ח ודחה את הערעור על פסק הדין. בית משפט קמא קבע כי המערער לא סבל מהפרעה נפשית חמורה אשר פגעה בהבנתו או ביכולתו להימנע מהמעשה, שהוא רצח אכזרי במיוחד בכוונה תחילה, המצדיק מאסר עולם. המערער טען לעונש מופחת לפי סעיף 300א(א), תוך שהוא מצטט חוות דעת שנייה המדגישה "אשליה קנאית" כהפרעה נפשית חמורה המגבילה במידה ניכרת את הבנתו או שליטתו במעשיו. עם זאת, בית המשפט לא מצא כל פגם מהותי ביכולותיו או קשר סיבתי בין הזיותיו לבין העבירה. שיקול דעתו של בית משפט קמא בבואו להטיל את מאסר העולם נשמר, שכן סעיף 300א(א) פורש והוחל בקפדנות רק במקרים גבוליים שאינם חלים כאן. טענות פרוצדורליות שהעלה המערער, בדבר חוות דעת מומחים והתנהלות ההגנה, לא נתפסו כמובילות לעיוות דין. בית המשפט הדגיש את האחריות כבדת המשקל הכרוכה בשיפוט במקרים כאלה, בהתחשב במורכבות ההערכות הפסיכיאטריות, וחזר והדגיש כי האחריות העליונה מוטלת על בית המשפט ולא רק על חוות דעת מומחים. אכזריותו של הפשע השפיעה גם על ההחלטה שלא להקל בעונש. פסק הדין אישר מחדש את החלטתו של בית משפט קמא, תוך יישור קו עם מסגרות חקיקתיות, תוך הכרה בתיקונים משפטיים עתידיים אפשריים שעשויים להתייחס באופן שונה לסוגיות של אחריות מופחתת.