פר"ק 44687-02-22

תקציר

הערעור הוגש על ידי בעל מניות, שהחזיק 40% ממניות חברה בפירוק, על החלטת פקיד שדחה את תביעת החוב של בעל המניות. בפני בעלת המניות עמדו שתי אפשרויות היפרדות ויציאה מהחברה בהתאם להסכם בעלי המניות - פירוק או מכירת מניותיה לבעל המניות השני, שהחזיק ב-60% ממניות החברה. המערערת בחרה באפשרות השנייה ובעלת המניות האחרת הייתה אמורה לרכוש את מניותיה. הבורר העריך את שווי המניות והחליט כי על בעל המניות האחר לשלם למערערת תמורתן כ-1.6 מיליון שקל. עוד קבע הבורר כי בעלי המניות אחראים לתשלום חוב החברה לבנק ומחק את חובות החברה. כעת טוענת המערערת כי החברה, שלא הייתה חלק מהבוררות, צריכה לפרוע לה את החוב כפי שערבה להלוואה. בית המשפט דחה את הערעור. בית המשפט קבע, כי מאחר שהמערערת בחרה באמצעי ההפרדה, אין היא יכולה לעבור הלוך ושוב בין שתי האפשרויות. החברה הייתה אישיות משפטית נפרדת אך הייתה זהות אינטרסים בינה לבין בעלי המניות כך שפסק הבורר, שלא כלל את החברה כצד, מחייב אותה. הבורר החליט שבעלי המניות צריכים לפרוע את החוב ולא הגיוני שהחברה תחזיר גם אותו. עוד קבע בית המשפט כי התנהלותה של המערערת עולה כדי ניצול לרעה של הליכי משפט, שכן ברור כי המערערת ידעה כי לקרן הפירוק אין כסף לפרוע את החוב והמטרה הייתה לאפשר לה להגיש בקשה מסוימת ולחייב את מר אופיר או בני משפחתו או חברות שבשליטתו בחוב החברה.