ת"א 1373/03

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים כהולך רגל, תבע את חברות הביטוח שביטחו את הרכב בגין נזקים. בית המשפט מינה מומחים להערכת נכויותיו של התובע, שכללו הפרעות אורתופדיות, דיבור, נשימה, שמיעה ופסיכיאטריות. המומחים קבעו כי נכותו הכוללת של התובע היא 100%, והוא הוכר ככזה על ידי המוסד לביטוח לאומי, אשר העניק לו גם 80% נכות ניידות. לפני התאונה עבר התובע קטיעה מתחת לברך עקב תאונה קודמת וסבל מבעיות אלכוהול. בית המשפט נדרש לקבוע את הפיצוי המגיע לתובע, אם בכלל, בגין ראשי נזק שונים לרבות הפסד השתכרות, עזרה מהזולת בעבר ובעתיד, דיור, הוצאות נסיעה, מכשור רפואי, טיפולים רפואיים וכאב וסבל, תוך התחשבות בנכויותיו הקודמות של התובע ובקשיי הקליטה שלו כעולה חדש. בית המשפט קבע כי התובע לא הוכיח שעבד באופן קבוע לפני התאונה ולכן אינו זכאי לפיצוי בגין אובדן הכנסות בעבר. בגין אובדן הכנסה עתידי פסק בית המשפט לתובע 270,000 ₪. התובע היה זכאי גם לפיצוי בגין סיוע בעבר ובעתיד מאחרים, כאשר הסכום עבור העבר חושב על 281,435 ₪ בתוספת ריבית, ועבור העתיד על 8,429 ₪ לחודש למשך 26 שנים. הנתבעים חויבו לשלם לתובע סכום חד פעמי של 287,723 ₪ עבור דיור, המהווה 45% מעלות דירה מותאמת בבאר שבע, שכן התובעת לא הייתה מרותקת לכיסא גלגלים ולא נזקקה לטיפול 24 שעות ביממה. כמו כן נפסקו הוצאות נסיעה, מכשור רפואי וטיפולים, כאשר התובע קיבל 7,500 ₪ עבור הוצאות נסיעה בעבר ו-98,442 ₪ עבור עלות רכב מסחרי ותחזוקתו, 46,620 ₪ עבור כיסא גלגלים ומכשירים רפואיים אחרים, 180,000 ₪ עבור טיפולים רפואיים ו-116,325 ₪ עבור כאב וסבל. סך הפיצויים היה חייב בניכוי ההטבות שהתקבלו מהמל"ל, בסך 1,590,717 ש"ח, שיחושבו נכון למועד הניכוי. בנוסף, חויבו הנתבעים לשלם 13% מסכום הפיצוי, לאחר ניכויים מהמל"ל, כשכר טרחת עורך דין, בצירוף מע"מ והוצאות משפט.