ע"פ 5630/08

תקציר

הערעור הוא על החלטה המקבלת את בקשת המשיבים למתן צו שימנע מהמערערת לבצע פעולות הכנה לשימוש מסחרי במגרש 2 במתחם באילת. המערערת טענה כי טענות המשיבים בדבר ייעוד הקרקע התבססו על שיקולים זרים הנוגעים להיטל ההשבחה, וכי הוועדה המקומית נעדרת סמכות. עם זאת, בית המשפט מצא טענות אלה משוללות כל יסוד. המערערת, בעלת הקרקע הנדונה, בנתה מרכז מסחרי במגרש 1 והגישה בקשה להיתר בניה במגרש 2, תוך ציון השימושים המבוקשים כ"מוסך, מחסן למכירת חומרי בניין ומבני עסק". ההיתר הוצא, והגדיר את השימוש כ"תעשייה ומלאכה בלבד". למרות זאת, החכירה המערערת את המגרש לרשתות מסחריות, מה שהוביל את הוועדה המקומית להוציא צו הפסקה מנהלי. בית המשפט קבע, כי מסמכיו של המערער עצמו מבחינים בין השימושים במגרש 1 ובמגרש 2, כאשר מגרש 2 מיועד לתעשייה ומלאכה בלבד. זאת ועוד, היתר הבנייה לא תאם את התכנית המפורטת או את השימוש בו התכוונה המערערת בפועל. בית המשפט דחה גם את פרשנותה של המערערת למונח "מבני עסק" כך שיכלול שימוש מסחרי, וקבע כי יש לקראתו בהקשר של התכנית המפורטת, אשר מנתה במפורש את השימושים המותרים. הערעור, שביקש לבטל את ההחלטה הנותנת צו למניעת פעולות, לא צלח, והמערער חויב לשלם הוצאות משפט בסך 20,000 ₪.