בר"ע 1679/04

תקציר

בית המשפט בחן את הבקשה וקבע כי יש לדחות את הבקשה. על פי סעיף 6ב לחוק הפיצויים, צד רשאי להביא ראיות לסתור קביעת נכות אם הדבר מוצדק מטעמים מיוחדים. ככלל, הערכת נכות של ועדה רפואית מחייבת, אלא אם כן נסיבות חריגות מצדיקות חריגה. בית המשפט העליון מזהה חריגים אלה, כגון סוגיות משפטיות כמו הונאה או שינויים עובדתיים חדשים משמעותיים במצבו של התובע. במקרה זה, בית המשפט לא מצא סיבה לערער על החלטת הוועדה להעדיף את חוות דעתו של פרופ' גרוס על פני דעתו של פרופ' קלינגר. גם הטענה כי הוועדה לא בחנה את תיקו הרפואי של המשיב נדחתה בשל עמדתו המגבילה של בית המשפט להתיר ראיות סותרות. הראיות שהוצגו לא נמצאו משמעותיות מספיק כדי לשנות את ממצאי הוועדה. משכך, ההחלטה המקורית עומדת בעינה, והמבקש חויב בהוצאות המשפט של המשיב בסך 4,000 ₪ בתוספת מע"מ. העתקי ההחלטה יישלחו בדואר לצדדים, עם הודעות טלפוניות בהמשך. ההחלטה, שהתקבלה ביום 23.1.2005, הסתיימה ללא נוכחות הצדדים.